بحسب مستنداتهم: رجال رابين قاموا باعدام الراهبات والتمثيل بجثثهم داخل دير سان سيمون في القدس بادعاء انهن ” عاهرات “!!!

معركة القطمون كانت من أشرس معارك النكبة, وقد دارت بنهاية شهر ابريل 1948 في حي القطمون في القدس وخاصة في منطقة دير سان سيمون ( سان سمعان ) الموجود في منطقة مرتفعة في المنطقة الجنوبية الغربية من الحي, واعتبر الدير منطقة استراتيجية يتم من خلاله السيطرة على المنطقة, امتنع المجاهدون من دخول الدير حفاظا على حرمته, وكان ذلك احد اسباب انتصار العصابات الصهيونية.

عند وصول عصابة البالماح بقيادة رفائيل ايتان ودافيد بن اليعازر الى الدير وجدوا بمدخله راهبتين وعدد قليل جدا من المواطنين, في البداية أجبر الصهاينة الراهبتين معالجة الجرحى وبعد ذلك قاموا بخلع ملابسهم وأطلقوا النار عليهم في بطونهم واعضائهم التناسلية وأبقوا جثثهم في مدخل الدير دون ان يهزهم هذا المنظر, واستمروا بعد ذلك باطلاق النار عليهن لساعات طويلة, وعندما سأل احدهم لماذا تم قتلهم كان الجواب : هؤلاء عاهرات.

فمن تكونان هاتان الراهبتان؟ لماذا لا نعرف اسماءهما؟ واين تم قبرهما؟ اتمنى ان نستطيع الوصول الى اسم الراهبتين الشهيدتين…

ارفق اقتباس من مقالة موجودة في التعليق الاول :

“יוסף רונן (פרינסקי) ומחלקתו, מפלוגת בן-פורת, הגיעו עד חומת המנזר. הרי עדותו של חיים וינקלר, שכיתתו הייתה בראש מחלקת רונן: “ראינו עשרה ערבים מתקדמים אלינו. השלכנו עליהם רימונים והם נהרגו. פרצנו את השער למנזר במטען חומר-נפץ. במנזר לא הייתה לחימה. בכניסה היו שתי נשים צעירות, והן אמרו לנו שרק בנות יש במנזר, אבל בחיפוש מצאנו גברים אחדים, לא חיילים”. שתי הנזירות טיפלו בפצועים. “הן ניקו את הפצעים וחבשו אותנו”, העיד יקותיאל (קובה) שור. “שתיהן נהרגו. אני מניח שמישהו ירה בהן”. יוסף יהלום תיאר את מצב הגוויות של הנזירות: “פלג גופה התחתון של אחת הנשים היה חשוף. צרור ניקב אותה בכל אזור אגן הירכיים. זה היה מראה איום של דם ובשר ואיברי מין. משכתי את שמלתה, כדי לכסות על המראה המזעזע. הן שכבו בכניסה לאולם המנזר. איש לא הזיז אותן, ובמשך כל יום הלחימה ההוא, כשיצאנו מהאולם וחזרנו אליו, דילגנו מעליהן”. שרון לב-טוב: “בכניסה למנזר שכבו כל יום הקרב שתי נזירות הרוגות”. דב דורון, שנכנס למחרת למנזר עם כוח מגדוד “מוריה”, כדי להחליף את יחידת הפלמ”ח, העיד: “בכניסה לבניין שכבו שתי נשים הרוגות. הפלמ”חניקים אמרו שהן זונות”. לימים, טבנקין סיפר שהמנזר היה ריק כשנכנסו אליו לוחמי הגדוד הרביעי.
חקר פרשת הנזירות, על-פי העדים הנ”ל ועדים נוספים שמסרו למחבר עדויות מוקלטות המצויות בארכיון המחבר, מעלה את ההשתלשלות להלן: כשהגיעו לוחמי הפלמ”ח הראשונים למנזר, הנזירות חבשו את הפצועים שנפצעו בדרך. אחר כך הפלמח”אים רצחו אותן. שתיים מן הנזירות נרצחו בכניסה למנזר. פלג גופן התחתון היה חשוף ואחדים מן הלוחמים שהגיעו למנזר ירו לעבר מבושיהן כשעברו על ידן ובכך התעללו בגוויותיהן. דב דורון מגדוד מוריה (לימים מנהל בית ספר) שהגיע עם חבריו למנזר לאחר הקרב להחליף את אנשי הפלמ”ח סיפר שהם הזדעזעו לא רק מן המראה האיום אלא מכך שאנשי הפלמ”ח לא פינו את הגוויות מן הפתח במשך כעשרים שעות ועוד השמיצו אותן שהן זונות.”